סיפוח טריטוריה במלחמה: תשובה לד"ר מאיר פינקל,חלק ב
עוד ב-2004-5,כשפלסטינים ראו את כנסת ישראל דנה על כניעה בעזה,אימאמים בכל המסגדים הורו לפלסטינים להתנהג בצורה הטובה ביותר,כי הם עמדו לזכות בחזרה באדמות מוסלמיות ללא קרב והם בהחלט לא רצו לפוצץ את ההזדמנות.
אנג'ולי פאנדוואר
25בפברואר 2024 • 13דקות קריאה
כפי שאמרתי בחלק 1,אני לא מומחית לצבא,אבל אולי יש לי מה לומר על הכרת האויב ויחסו של האויב להסכמים,במיוחד להסכמים עם ישראל.אולי זה לא אויב רגיל מספרי לימוד,אלא כזה שפשוט לא יוותר ולא יכול לוותר על המלחמות שלהם עד שהם יבססו את שליטתם עליך,כמו,למשל,המוסלמים.אולי הגיע הזמן לשקול שאלו אינם סתם מלחמות,אלא מלחמות דת.אולי אלה האנשים היחידים שנותרו בעולם שעדיין עושים דברים כאלה.אולי המלחמות מונעות על ידי דת הדוחקת את חסידיה למות בביצוע הרג יהודים,ומאמינה שמיתות הרג כאלה הינם מעשים אדוקים ביותר,המתגמלות את האדם שמת כך,בגישה מיידית לגן העדן,כגון,האיסלאם למשל.אולי האויב הזה אוהב את המוות יותר ממה שאנחנו אוהבים את החיים.אולי דתו של האויב הזה מלמדת שמלחמה היא הונאה.ואולי בדת האויב,הונאה היא מדע קדוש מתוחכם ביותר.
יכול להיות שכבר עבור הזמן לגלות מדוע ישנם אין ספור פעמים...למרות שמידי פעם "מבטיחים עד כמה שאפשר שזו תהיה הפעם האחרונה שהם מהווים איום על ההתיישבות בגבולות".אולי כישלון ההסכמים בלבנון דומה להפסקות שביתת נשק שסוכמו עם חמאס בעזה,המופרים תוך שעה,פעם אחר פעם אחר פעם.נכון,אולי הדת היא שטות,לא הגיונית,היא פרימיטיבית וכו',אבל הם האויב שלכם,הם מונעים על ידי דת והסיכוי למוות מניע אותם.עד כמה שאתם עשוים למצוא את כל זה אידיוטי ונחשל,אך אין לכם ברירה אלא להתחשב בזה,כי זה אמיתי,כמו גם הנשק שלהם.עבורם,המוות אינו תבוסה,ואתם לא תביסו אותם אלא אם כן הם יכירו בתבוסה,והם מכירים רק בדבר אחד בתור תבוסה:השפלה.
זה מביא אותנו לפריטתו של ד"ר פינקל את הסיבות לכיבוש שטחי האויב.אני מסכימה בלב שלם ששטח האויב חייב להיכבש.אבל במקום שבו ד"ר פינקל רואה כיבוש כזה כזמני במהותו,כלומר מוביל למשא ומתן ולהסכם שלום,הזבוב במשחה הוא,שוב,כישלון להבין מה מיוחד באויב הזה,ומכאן הסכמים עם אויב כזה.ד"ר פינקל מפרט את שלוש הסיבות הבאות לכיבוש טריטוריאלי:
1.כיבוש והחזקה של שטח אויב.
ד"ר פינקל טוען כי "הטריטוריה נותרה חשובה לאויביה של ישראל כפי שהיא הייתה מאי פעם".זה נכון,אבל הוא לא תוהה מדוע זה כך.אלא אם כן "כוח ראשידון"הוא משהו אחר מאשר צבאות ערב שפלשו,וכבשו את ארץ ישראל במאה השביעית,עסקינן בחשיבות שנמשכת כ - 1400שנה.אין ספק שחשיבות כזו מחייבת תשומת לב מיוחדת.מכיוון שמי שמכונים כיום "הפלסטינים"קיימים רק מאמצע שנות ה-60,ל"שיבה"חייבת להיות משמעות אחרת ממה שניתן היה להניח מהתבוננותו של ד"ר פינקל בחמאס:
"חמאס בעזה רוצה "לחזור"ליפו,אשדוד,אשקלון (מג'דל),ובעצם לשאר חלקי מדינת ישראל,בין אם באמצעות כיבוש ישיר,או על ידי התשת ישראל עד לקריסתה,או על ידי הפעלת לחץ מדיני מספיק כדי לאלץ את "זכות השיבה".
אם הרשידונים רצו בכך,אז לא חמאס רוצה לחזור;זה אפילו לא ערבים שרוצים לחזור;זה מוסלמים שרוצים "לחזור".פרוטו-דימים מערביים אולי מדברים עליה כעל "אדמה פלסטינית",אבל הפלסטינים,הערבים והמוסלמים מדברים עליה כעל "ארץ מוסלמית".זו הסיבה שאתה אף פעם לא שומע מוסלמים מתלוננים על הכיבוש העות'מאני או ירדני של פלסטין,רק על הכיבוש הישראלי.שייח אמריקאי ממוצא פקיסטני,ד"ר יאסיר קאדי,באחת מקינותיו על מות העות'מאנים,מצטט מתוך ההיסטוריה של האיסלאם בקיימברידג':
מסיבות פוליטיות ייחסו הסולטאנים העות'מאניים -גם בהיותם השושלת האחרונה של הח'ליפים -את החשיבות הגדולה ביותר לשמירה וחיזוק המוניטין ממנו נהנו כגאזים [לוחמי ג'יהאד-גוזלים, AP]בעולם המוסלמי.כשהם זכו בניצחונות גאזה [פשיטות ביזה של הג'יהאד]בבלקן,הם נהגו לשלוח דיווחים עליהם,כמו גם עבדים ושלל,לבעלי כוח מוסלמים מזרחיים.אבירים נוצרים שנתפסו על ידי בייזיד הראשון בעת ניצחונו על הצלבנים בניקופוליס ב-1396,נשלחו לקהיר,בגדאד ותבריז,והוצעדו ברחובות,שם נערכו הפגנות גדולות לטובת העות'מאנים.
בהזדמנות אחרת,ד"ר קאדי מתקרב לדמעות כשהוא מדבר על, "הבירות המפוארות והמפוארות של הארצות המוסלמיות [בגדד,דמשק,קונסטנטינופול וירושלים] ...אליהם ממש נכנסו"חיילי בעלות הברית בגמר מלחמת העולם הראשונה.כאילו הייתה זו איזושהי הפרה בוטה עבור המנצח להיכנס לבירת התוקפן המנוצח.
במרץ 1917כבשו הבריטים את בגדד.בדצמבר 1917הם כבר בירושלים,ועד אוקטובר 1918,הם כבשו את דמשק.הם כובשים את בירת האימפריה האומיית של פעם.זה היה רק עניין של זמן עד ששאר האדמות המוסלמיות ייפלו,וב-13בנובמבר 1918,הם פולשים לאיסטנבול [אז קונסטנטינופול, AP].כוחות צרפתים ובריטים פולשים לאיסטנבול והיא נופלת בידי בעלות הברית.זה באמת סמלי.לעניות דעתי,מתוך כל הבירות המהודרות והמפוארות של הארצות האסלאם,בגדד,דמשק וגם איסטנבול,כולן,לא באופן סמלי,נכבשו ממש על ידי בעלות הברית,תרתי משמע.כוחות מערביים ממש נכנסו לדמשק,לבגדד ולאיסטנבול.ואז כמובן,ירושלים,הקדושה שבקדושות באזור ההוא.ואין לי ספק שבמונחים של השפלה פוליטית,זו הייתה אחת מנקודות השפל בכל ההיסטוריה של האומה. (ההדגשה שלי).
הפלסטינים מגנים את המוסלמים,באשר הם,על כך שלא עושים מספיק כדי לשחרר את פיסת "האדמה המוסלמית"המסוימת "הכבושה"כיום על ידי היהודים.בשנת 1994,יאסר ערפאת פנה למסגד ביוהנסבורג,והשמיע:
והרבה אחרי ההסכם הזה (הסכם אוסלו 1993) שהוא הצעד הראשון ולא יותר מזה,תאמין לי.יש הרבה מה לעשות.הג'יהאד יימשך וירושלים לא מיועדת לעם הפלסטיני.זה מיועד לכל האומה המוסלמית,לכל האומה המוסלמית.אתה אחראי על פלסטין ולירושלים לפניי.
באופן דומה,עבדורחמן זיידאן,בכיר בחמאס,הסביר בראיון מתוח לעמי הורוביץ, "חובתו של כל פלסטיני מוסלמי לגאול את הארץ באמצעות הג'יהאד.חובתו של כל מוסלמי,לא רק פלסטיני,לגאול את הארץ הזו".
וב-7באוקטובר 2023,המוסלמים בעולם,האומה שהושפלה כל כך ב-1918,לא אכזבו.כאשר ד"ר פינקל מסכם: "הכיבוש וההחזקה של ישראל בשטח אויב מהווים הפסד רציני לאותם אויבים,"זה נעשה על הבסיסים האמפיריים המצומצמים ביותר,עם ההערכה הרדודה ביותר של המשמעות מדבריו,היוצת משם ללא תובנה עמוקה יותר לגבי אויבו ממה שאפשר להסיק בהשתקפות מופשטת..
ההבנה השטחית הזו של אויבו מובילה את ד"ר פינקל לטעות החמורה ביותר בנקודת המבט שלו: "החזקת שטח היא גם קלף מיקוח במשא ומתן דיפלומטי".באיסלאם,אין דבר כזה "משא ומתן דיפלומטי".משא ומתן הוא תמיד הטעיה שמטרתה לגרום לאויב להפסיק להילחם,לחסוך בכבוד ולהכין את הקרקע לחידוש המלחמה,בין אם מיד לאחר החתימה ובין אם מאות שנים קדימה.כאשר הצבאות המוסלמים יהיו חזקים מספיק כדי להשתלט מחדש על השטח -נקודה שהגיעה הרבה יותר מוקדם אם האויב שלהם נסוג מהשטח הכבוש באמונה מוטעית שיש להם הסכם שלום – המוסלמים כובשים מחדש את השטח.הם גם עושים זאת כאשר הם יודעים שהאויב שלהם דבק בדבר מוזר שהם מכנים "רוח ההסכם".כך החזירו המצרים אדמות כבושות מישראל מיד לאחר שהפסידו במלחמת ההתשה.
לו המח"ט היה מבין שהוא נלחם במלחמת דת נגד מוסלמים,הוא היה יודע את הדברים הבאים:כשמוסלמים פותחים נגדך מלחמה תוקפנית,או משלחים בלון תבערה מעבר לגבולך,או חופרים מנהרה מתחת לגבולך וכו',אז זה הכרחי לקחת מהם שטחים,לכבוש את השטח ולספח את השטח,בכל פעם בלי יוצא מן הכלל,לא משנה כמה קטנה או קצרה הפלישה.אובדן "אדמה מוסלמית"היא השפלה עמוקה עבורם (ההשפלה העמוקה היחידה היא איבוד "אדמה מוסלמית"במהלך הרמדאן),ותבוסה היא תבוסה רק כשהיא חתומה בהשפלה.זה על אחת כמה וכמה כשהם יצאו למלחמה נגד היהודים,שלא ניתן להפסיד נגדם.הם נהרגו ואיבדו "אדמה מוסלמית"ליהודים.הם עומדים בבושת פנים לא רק בפני כל המוסלמים בעולם,אלא בפני אללה,אשר הוריש להם את הגלובוס בשבילם לבדם לשלוט,וציווה עליהם לכבוש כל סנטימטר ממנו למען האיסלאם.
גם כאשר ישראל מחזיקה בשטח ללא סיפוח,או שהסיפוח אינו חל אך ורק בהקשר המסוים,כמו ביהודה ושומרון,שם המוסלמים לא הפסידו באופן חד משמעי,יש להפוך את נטילת הקרקע ממוסלמים לבלתי חוזרת באופן מיידי.יש רק קשר משיק לדמוגרפיה ולדמוקרטיה,שיקולים שאמורים למלא רק תפקיד התייחסות.בעוד שסיפוח יהודה ושומרון עדיין לא הושלם,הפלסטינים ימשיכו לעשות הון תעמולה מנוכחות "הכיבוש" (ישראל)על אדמה "שלהם",כלומר "מוסלמית",המוצגת באופן מטעה כ"אדמה פלסטינית"עליה הם רוצים לבנות – חכו לזה – "מדינה פלסטינית".
מאז שישראל השאירה את שדה קרב התעמולה לפלסטינים,והקוספציה של הבד המתחלק תמידית נישא עדיין ע"י בעלי עמדות כוח,לכן כדי להגן על עצמה מפני כוחה העצמי,ישראל משתמשת באסטרטגיות אחרות,כולל פיתוח התיישבות מתמשכת ונרחבת כולל איחוד קהילות יהודיות בודדות לקהילות משמעותיות יותר,וחימוש כל יהודי ביהודה ושומרון (כן,זה אומר שהמאבק הזה ממשיך ממש בתוך ממשלת ישראל).במפורש ומוצהר מראש,שכל בית שנבנה משפיל את הפלסטינים כל כך,כיוון שהם בעליל לא מצליחים לשחרר את השטח הזה בעבור המוסלמים.מה שבאומה המוסלמית,הם זכו לעשות זאת באופן ייחודי.זה "משנה את המשוואה".בכל פעם שבניית בתים נעצרת,או יהודי בולט מעליב את תושבי יהודה ושומרון,או שצה"ל הורס מוצב בראש גבעה,המשוואה משתנה לטובת המוסלמים.
זו המלחמה האמיתית בין המלחמות,כי היא כאן,ביהודה ושומרון,שבה,שעה אחר שעה,כיבוש או אובדן של שטחים,בין אם דרך,בניית בית,שדה או אפילו תחנת אוטובוס,מחליטים מי משפיל את מי פלישות פלסטיניות ללא עוררין לשטח Cמחזירות את הכבוד מההשפלה של אוסלו,פיצויים זעירים על כך שנאלץ לשבת (וללחוץ ידיים!)עם בני הקופים והחזירים השנואים.זוהי מלחמה שישראל יכולה לנצח בה בקלות,כלומר לנצח כך שהמוסלמים יכירו בה כניצחון לישראל,כלומר,שורה בלתי פוסקת של השפלות למוסלמים,אם ישראל לא תרגיש כל כך מחויבת לפנק את אויביה.כאשר צה"ל מוצא נשק במסגד,אך לא מצליח להרוס את המסגד,ישראל משפילה את עצמה ומחזירה את הכבוד לפלסטינים,ומתבצרת בהם לקראת פיגוע ההתאבדות הבא.
כמה מהפוליטיקאים מציעים שלכל פיגוע טרור ייבנו מספר xבתים יהודיים חדשים ביהודה ושומרון.זו תהיה מדיניות טובה מאוד,אבל היא יכולה להגיע הרבה יותר רחוק.כשמחבל רוצח יהודים וישראל הורסת רק את ביתו של אותו מחבל,היא משפילה את עצמה בעיני הפלסטינים,כי מה שקובע זוהי משפחתו של אותו מחבל,לא הוא.
כל שאר עשרות בתי המשפחה נשארים על תילם.יש לפוצץ את כל בתי המשפחה.לפיצוץ בית של מחבל בודד תהיה השפעה רק אם האתר הזה ייתפס על ידי המדינה ויועבר למכירה פומבית ליהודים.מהלך כזה יהיה משפיל עוד יותר מאשר פיצוץ של עשרים בתי משפחה ולא העברת אף אחד מהאתרים ליהודים.זה יפחית את תדירות הפיגועים.
אותם פקידי ציבור שפועלים ללא לאות לחיזוק יהודה ושומרון,במיוחד אלה שפועלים למניעת התקפות על יהודים,ואלה שמושכים עולים חדשים לאזור,הם היהודים שהפלסטינים חוששים יותר מכל,שכן הם מנצחים במלחמה האמיתית בין המלחמות.הפלסטינים מבוהלים מכך שתנועת הריבונות זוכה למעמד כה רב.יהודים שיאכלסו מחדש את עזה תהיה השפלה עמוקה כמו אובדן "הבירות המהודרות והמפוארות של הארצות המוסלמיות"בשנת 1918.הפלסטינים מבינים את המשמעות של ניצחונות זעירים ומצטברים,וציר הזמן המוסלמי נמשך כל הדרך עד היום האחרון.מנהיגי ישראל מסתירים את ביישנותם מאחורי "אסור לישראל לנצח".האם ישראל היא מושבה?
ד"ר פינקל כותב: "הטענה של חמאס כי יחזיר את השבויים כאשר צה"ל ייסוג ממרכזי האוכלוסייה בעזה מוכיחה ששטח כבוש הוא שוב קלף מיקוח דיפלומטי".השטח הכבוש הוא קלף מיקוח רק למי שלא מכיר את המוסלמים.עבור חמאס,שטח אינו קלף מיקוח;זה החפץ שיש להחזיר,שעבורו החזרת השבויים היא קלף המיקוח.
ד"ר פינקל כותב שבמשא ומתן לשלום עם קהיר, "מצרים...התעקשה על החזרה המוחלטת של סיני",אבל לא נכנס מדוע מצרים כל כך התעקשה.לצאת למלחמה נגד ישראל ולא לאבד שטח למרות ההפסד במלחמה פירושו לא השפלה ולכן אינה תבוסה.
ישראל,לעומת זאת,ניצחה במלחמה,אבל החזירה את כל השטחים למצרים,כי מצרים,זו שהפסידה במלחמה,דרשה זאת.ההשפלה היא אפוא עם ישראל,שהסתפקה רק במילים על פיסת נייר.עבור מצרים,כל העניין הפך לניצחון מזהיר,פשוט כי יהודים לא מבינים את המוסלמים (ועד היום מבטלים כל דיבור על כך).למצרים שקיבלה אישור דתי מוקדם להסכם השלום עם ישראל,יחד עם החזרת הכבוד המצרי לאחר המלחמות,לא נעשה דבר כדי למנוע מהמוסלמים להתנקש בחיי אנואר סאדאת.אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
עוד ב-2004-5,כשהפלסטינים ראו את הכנסת דנה על כניעה בעזה,אימאמים בכל המסגדים הורו לפלסטינים להתנהג בצורה הטובה ביותר,כי הם עמדו לזכות בחזרה באדמות מוסלמיות ללא קרב והם בהחלט לא רצו לפוצץ את זה.כמו מה זה נראה לפלסטינים והזדמנויות?באירוע ההזה,הם ראו את צה"ל מגרש עבורם את היהודים מהאדמה המוסלמית.לאיזו מסקנה הם יכלו להגיע,מאדר שזה סימן מאללה להתכונן.
"והכן נגדם את כל מה שאתה יכול בכוח,כולל סוסי מלחמה,כדי לאיים על אויבו של אללה ואויבך,ואחרים מלבדם,שאולי אינך מכיר אך אללה כן מכיר.וכל אשר תוציא למען אללה ייפרע לך,ולא תתייחס אליך שלא בצדק." (קוראן ח:60).
הבמה הוכנה לכל הבא,כולל וודאות הניצחון בטבח בשמחת תורה.
עד עכשיו,אחרי שלושת רבעי מאה של מלחמות,לא צריכה להיות עזה,לא "גדה מערבית",לא לבנון מדרום לנהר הליטני,לא מצרים מזרחית לתעלת סואץ,לא ווקף על המקומות הקדושים,בין אם בירושלים או חברון,ולא סוריה מדרום-מערב לבירת סוריה.עד עכשיו,שוטרי הגבול הישראלים אמורים להיות מסוגלים לראות ישירות לתוך המטבחים של דמשק.השטח הראשון שהיה צריך להיתפס,לכבוש ולספח מיד לאחר מלחמת ששת הימים,היו האיים טיראן וסנאפיר.אם ישראל אינה מנהלת כעת משא ומתן לרכישת האיים האלה מהבעלים החדש שלהם,ערב הסעודית,אז היא צריכה לעשות זאת.
שיהיה ברור מעל כל ספק,אף אחד מהסיפוחים הללו לא היה עוצר את המלחמות.אסור למוסלמים להפסיק את המלחמה נגד הכופר (הם יכולים רק לעצור אותה -הסכמי השלום עם מצרים וירדן הם רק זמניים,סליחה,לא משנה מה כתוב על הנייר ועד כמה טקס החתימה גרנדיוזי.צפו שהמלחמות האלה יחודשו;זה עניין מוסלמי.הסכמי אברהם הם מקרה מיוחד למאמר אחר).בטווח הקצר,סיפוחים כאלה היו הופכים את מרכזי האוכלוסייה הישראליים לפחות פגיעים להתקפות.בטווח הארוך יותר,משקלן העצום של ההשפלות עדיין ישחק את רצונו של האויב לעשות הכל.
בכל פעם שצבא מוסלמי יוצא למלחמה נגד ישראל,מוסלמים ברחבי העולם נמצאים במלחמה עם ישראל.במסגדים ברחבי העולם,כולל בישראל,מוסלמים מתפללים לתבוסה של ישראל.כל המוסלמים נמרצים ומדברים במונחים של נקמה על השפלת קיומה של ישראל.כדי שהמוסלמים יאבדו שטח לישראל בכל פעם שהם יוצאים למלחמה,ההשפלה המתמדת תהיה גדולה מדי ותכרסם את אמונתם בדתם,דת שהאלוהים שלה מכוון במיוחד כנגד היהודים,בשמם,להשמדה,ומבטיח ניצחון עולמי למוסלמים,הטובים שבאנשים.
שבירת האחיזת המהודקת של האיסלאם במוחותיהם של המוסלמים היא סטטוס הסיום שיש לשאוף אליה.כך תנצח ישראל את אויביה,לתמיד.הדילמה שמסתמנת בפני כל אסטרטג מוסלמי חייבת להיות:אם נצא למלחמה נגד ישראל,יותר מוסלמים יעזבו את האיסלאם.עם היהדות והנצרות,ישראל היא אכן ארץ הקודש;השאירו את האיסלאם בבילבול והיא תשאר כארץ לא קדושה ביותר.זה יכול להשתנות,אבל אין שום סימן לכך במאמרו של המח"ט.
תרגום: אבינועם בן דור
קרדיטים לתמונות:
Government Press Office (Israel), CC BY-SA 4.0 https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0, via Wikimedia Commons